תחום זה כולל מגוון רחב של תביעות כנגד הגורם שהעניק טיפול רפואי רשלני לרבות רשלנות רפואית בהריון, בלידה ולאחריה, אבחון מחלות באיחור, טיפול רפואי בכל תחום שהוא טיפול שגוי או העדר טיפול, רשלנות בטיפולי שיניים, רשלנות בתחום הפלסטי, העיניים ועוד סוגי נזקים שנגרמו עקב הרשלנות הרפואית .
יודגש כי לא כל טיפול רפואי לא מוצלח מהווה רשלנות רפואית ויכול להיות תוצאה של סיבוך ידוע אפילו נדיר.
רשלנות רפואית על פי הגדרתה בחוק היא אי עמידה בסטנדרט הזהירות הסבירה שהיה ניתן לצפות מרופא סביר אחר באותו מקרה. כאשר ניתן להוכיח בקשר ישיר שאי עמידה בסטנדרט זה סייעה להיווצרותו של נזק רפואי. הגדרה זאת בד”כ מצריכה הוכחה באמצעות חוות דעת של מומחים לאחר בחינת כל החומר הרפואי, מדובר בחוות דעת היקרות ביותר שעלותן פי כמה מחוות דעת רגילות בהליך נזיקי רגיל.
במסגרת פרק זה אציין את המונח “העדר הסכמה מדעת”, דוקטרינה שיכולה להוות בעצמה רשלנות רפואית, למשל, אם יוכח כי טרם טיפול מידע רפואי לא נמסר ואם היה נמסר המטופל היה נמנע מלבצע את הטיפול.
כן קיימת דוקטרינת “הפגיעה באוטונומיה” שדינה לא כדין רשלנות רפואית אך מהווה גורם לפיצוי מטופל, למשל, אם נשללה ממנו זכות הבחירה כך שלא נמסר לו מידע רפואי שהיה צריך להימסר אבל גם אם המידע היה נמסר הטיפול שקיבל לא היה משתנה.
מבחינת התיישנות תביעת רשלנות רפואית כאן בד”כ ההתיישנות דומה להתיישנות בדין הנזיקי שהוא 7 שנים מיום גילוי הנזק, אך לא תמיד זה כך ולעיתים ההתיישנות מוארכת, למשל, עד 10 שנים מיום ארוע הנזק. יש גם לאבחן לדוגמא בין רשלנות בטרום הלידה שאז מדובר בתביעת האם וההתיישנות היא בד”כ 7 שנים לבין רשלנות לאחר ו\או במהלך הלידה שאז התביעה של היילוד וההתיישנות היא עד גיל 25 בד”כ.
