בתי המשפט

 

 

 

 

פסק דין (עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975)

 

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

אין מחלוקת, כי התובע נפגע ביום 4/7/98 בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

כתוצאה מהפגיעה עבר התובע פגיעות שונות ונתמנה פסיכיאטר בתיק זה על מנת להעריך את נכותו ואת פגיעתו בתאונה זו. מומחה בתחום א.א.ג שהתמנה לא קבע לתובע נכות. לא התמנה מומחה בתחום האורטופדי למרות שהתובע טען לפגיעות בתחום זה ומכאן שלתובע גם לא נותרה נכות בתחום זה.

 

הצדדים הסכימו בישיבת ביהמ"ש מיום 1/11/05 וזאת בעקבות עדותו של התובע במסגרת ק.מ. מורחב והמלצת בימ"ש, כי נכותו הרפואית הנפשית של התובע תהיה בשיעור של 15% וזו הנכות שתשמש את ביהמ"ש מבחינת הנכות הרפואית. סוכם, כי לגבי הנכות התפקודית, יוכל כל צד להביא את עמדתו.

עוד יש לציין ולהדגיש, כי התובע פנה לנכות כללית והוא מקבל גם תגמולים מנכות כללית ועל כך סוכם להגיש את חוות דעתו של האקטואר שי ספיר ואת עמדת הצדדים לגבי ניכויים שיש לבצע אם בכלל בהקשר זה.

 

הצדדים הסכימו לסכם על בסיס נקודות המוצא הללו (עדות התובע שניתנה בביהמ"ש, נכות רפואית בשיעור 15% בתחום הנפשי, ניכויי בגין נכות כללית עפ"י פרמטרים שיונחו בפני ביהמ"ש עפ"י חוות דעתו של האקטואר שי ספיר).

 

סיכומי התובע נתקבלו בביהמ"ש ביום 16/11/05. סיכומי הנתבעת נתקבלו בביהמ"ש ביום 25/12/05. התגובה לסיכומי הנתבעת כעולה מתוך החלטת ביהמ"ש מיום 3/1/06 ע"י התובע נתקבלו בביהמ"ש ביום 5/1/06.

 

להלן דגשים מסיכומי הצדדים:

 

סיכומי התובע:

התובע יליד 68. ד"ר מילו פרדייז בתחום א.א.ג. קבע העדר נכות למרות קיומו של שבר באף.

התובע טוען, כי נכותו הרפואית כפי שהוסכם עליה בישיבת בימ"ש אינה משקפת את נכותו התפקודית ויש להעמידה על 25% נכות תפקודית לפחות. התובע מתייחס למצבו הקודם וטוען, כי אין משמעות אמיתית למצבו עובר לתאונה וכי רק לאחר התאונה מצבו התדרדר באופן ששימוש באלכוהול שנעשה לפני התאונה היה ברמה נורמטיבית ואילו אחרי התאונה התחיל לשתות בצורה משמעותית יותר לאחר שנוצרו מצבי לחץ וחרדה. התובע מסביר, כי כתוצאה ועקב אירוע התאונה הוא אינו יכול לחזור לשוק העבודה וגם את עבודתו בזוגלובק אליה ניסה לחזור לאחר 75 ימי אי כושר עבודה מוחלט, נאלץ בסופו של דבר לעזוב. התובע שב ומדגיש, כי חרף נסיונותיו לעמוד בחובת הקטנת הנזק ולמצוא מקומות עבודה אחרים, בסופו של דבר כשל. כפועל יוצא של הסבריו אלה טוען התובע מטבע הדברים להפסדים ניכרים בעבר ובעתיד.

 

ראשי הנזק המוצעים לפיצוי ע"י התובע הם כדלקמן:

1.             הפסד השתכרות בעבר -  למשך 3 חודשים אי כושר עבודה מלא ובהמשך אי כושר עבודה חלקי ובשים לב לעובדה שפוטר מזוגלובק ובהמשך לא הצליח להשתלב בעבודה מסודרת תוך התקפים והתדרדרות לאלכוהול. מדובר בסדר גודל של 90 חודש (7 וחצי שנים). מבוקש סכום גלובלי של 200,000 ₪.

2.             הפסד השתכרות בעתיד -  על בסיס שכר של 5,000 ₪ נומינלי בזוגלובק ומשוערך להיום 8,000 ₪, עפ"י נכות תפקודית בשיעור של 25%, בחישוב עד גיל 70 (ברצוני להעיר כי התובע מתייחס לחישוב הפסד השתכרות בעתיד עד גיל 70 תוך ציון כי כך "נהוג היום" ואולם לא מניח כל הסבר מדוע יש לחשב לתובע שהיה שכיר הפסד עד גיל 70) עפ"י מקדם הוון כחצי מיליון ₪.

3.             כאב וסבל – בראש הנזק הלא ממוני לא צריך שתהיה מחלוקת. עפ"י סיכומי התובע סכום של 30,768 ₪.

4.             הוצאות  הכוללות הוצאות נסיעה ותרופות לעבר ולעתיד -  תוך טענה שהקבלות שצורפו הן סימליות ואינן משקפות את מרבית ההוצאות ותוך התחשבות במצבו הנפשי לעתיד – 80,000 ₪ גלובלי.

5.             עזרת צד ג' לעבר ולעתיד – 80,000 ₪ גלובלי. עיקר לעתיד.

 

התובע טוען כי אין לנכות נכות כללית וזאת מהסיבות הבאות:

א.            מדובר ב- 15% נכות בלבד והן אינן מקנות כשלעצמן נכות כללית.

ב.             מדובר בנכות כללית בביטוח לאומי שהינה נכות יציבה ולא צמיתה והסיכוי להפסקת הקצבה גדול.

ג.              מגולם בתשלום הקצבה בגין נכות כללית פיצוי עבור קטינים מתחת לגיל 18 ואשתו של התובע.

ד.             קיומה של התיישנות על תביעת שיבוב אפשרית של המוסד.

ה.             עוד טוען התובע בהקשר זה, כי עפ"י דו"ח אקטואר, תגמולי נכות כללית שווים 421,687 ₪,כאשר יש לנכות רק מחצית מאחוז הנכות הנפשית לאור הקביעה כי נכותו הרפואית היא בשיעור 15% ומכאן שמדובר בניכוי של 113,855 ₪ בלבד.

                 סך כל הפסדי התובע ללא ניכויי ביטוח לאומי עומדים עפ"י סיכומי התובע בסכום של כ- 995,000 ₪.

 

סיכומי הנתבעים:

בסיכומיהם מבקשים הנתבעים להדגיש את המימדים הטבעיים והפרופורציונאליים בתיק זה תוך ציון, כי מדובר ב- 15% נכות רפואית אשר התקבלה בהמלצת בימ"ש הגם שבפועל מומחה ביהמ"ש התייחס לנכות הנובעת מהתאונה כמשקפת 10% נכות נפשית בלבד. בכל מקרה נכות בשיעור 10% או 15% נכות, אינה צריכה למנוע מהתובע המשך עבודתו כמלגזן או בכל תחום בו עסק בעבר. נכותו של התובע תוך התייחסות לכך שמדובר למעשה במצב שהיה קודם והתגבש זמן רב לפני התאונה מצדיקה הפחתה של הנכות הרפואית תוך העמדתה על 10% נכות בלבד כנכות תפקודית המזכה את התובע בפיצוי. הנתבעת מפנה לרקע הקודם כפי שהשתקף מתוך עדותו של התובע בביהמ"ש, מתוך המסמכים הרפואיים שהוצגו, מתוך חווה"ד של ד"ר אור, מתוך ריבוי מקומות העבודה וחוסר ההתמדה של התובע ובשים לב לחזרתו לעבודה לאחר פרק זמן קצר יחסית אחרי 75 יום (חודשיים וחצי) כמלגזן.

עוד מדגישה הנתבעת, כי בניגוד להצהרתו של התובע, כי אינו עובד מסתבר, כי פתח עסק עם אשתו, עסק בו היה שותף ב- 50% ואשר בגינו הוגש גם דו"ח רב שנתי לשנת 2004 לרשויות המס, שם הגדיר התובע את עצמו כעצמאי. הכשלון של העסק האמור אין בו כדי ללמד על כך שיש קשר בין הכשלון ובין התאונה וכי דרך ניהולו מלמד על חוסר התאמתו של התובע לעבוד כעצמאי. עוד טוענת הנתבעת, כי גם לאחר שהעסק (עסק המבורגרים) נכשל, הוא המשיך ועבד כאשר גם הפעיל במשך שנה וחצי קיוסק עם אשתו עד שנסגר בצו מינהלי. הנתבעת מדגישה גם את קיומן של תביעות קודמות של נזק גוף בהקשרו של התובע, כאשר מדובר בתביעות שאינן תביעות של מה בכך. עוד טוענת הנתבעת כי תשובותיו של התובע בנושא התרופות שהוא מקבל לא היו אמינות, שכן אין להניח שרופא סביר ייתן תרופות דוגמת קלונקס לתובע שהוא שתיין.

הנתבעת מגדילה וטוענת, כי ישנו העדר קשר סיבתי בין האירוע התאונתי נשוא כתב התביעה מיום 4/7/98 לבין התלונות הנפשיות שעה שמדובר על תלונות שמועד רישומן הראשון הוא שנת 2000. אציין כבר כעת שזה בדיוק מסוג הדברים שצריך להבחן ע"י מומחה ביהמ"ש ומרגע שמומחה ביהמ"ש קשר את הקשר הסיבתי הרפואי בין מצבו הנפשי ובין התאונה ולאור העובדה שחווה"ד לא נסתרה, אין שום סיבה והצדקה לקבל טיעון שכזה והוא נדחה על ידי לחלוטין.

הנתבעת מפנה כמו כן, להעדר דיווח למשרד הרישוי על בעיותיו הנפשיות וכן לתיק לשכת התעסוקה המלמד על כך שהתובע לא עמד בחובות הקטנת הנזק.

ביחס להשתכרותו עובר לתאונה, עפ"י תלושי שכר ממפעל זוגלובק המדובר בסכום של 3,900 ₪ ברוטו, כאשר אם ניקח את תוספת היוקר הרי מדובר בסכום של 4,171 ₪ ברוטו.

 

אשר על כן, מציעה הנתבעת את ראשי הנזק לפיצוי כדלקמן:

1.             כאב וסבל – 23,630 ₪.

2.             ביחס לאי הכושר בעבר טוענת הנתבעת, כי התובע נעדר 75 יום בלבד מעבודתו. לאחר מכן חזר לעבודה כמלגזן, אין מקום לטענות לפסיקה בגין כושר עבודה מלא או חלקי ומדגישה את העובדה שבפועל הפעיל קיוסק שנה וחצי וכן הפעיל עסק לממכר המבורגרים, דבר המעיד על כושרו לעבוד. הנתבעת מציעה לאחר ניכוי מס (לאור העובדה שמדובר בתאונת דרכים) סכום של 11,511 ₪ ביחס לעבר.

3.             ביחס להפסד השתכרות בעתיד – על בסיס נתוני שכר של 4,171 ₪ (בניכוי מס) עפ"י 10% נכות ומקדם הוון, מדובר בסכום של 83,261 ₪.

4.             הוצאות – גלובלי 1,000 ₪.

סה"כ מציעה הנתבעת פיצוי בשיעור של 119,462 ₪.

5.             סכום זה נבלע לחלוטין עפ"י סיכומי הנתבעת בתגמולי וניכויי המל"ל. הנתבעת מבהירה, כי עפ"י חווה"ד האקטוארית מיום 23/5/05 יקבל התובע במסגרת נכות כללית סכום מהוון בשיעור של 425,303 ₪ נכון ליום 5/5/05 משוערך להיום 438,000 ₪ וזאת עפ"י נכות רפואית של 44% שאינה רלוונטית לגבי התיק ומאוזכרת לעניין הניכויים בלבד. מאחר ונקבעו לו נכויות שמתוכן 30% בגין הפרעה נוירוטית (הפן הנפשי) ואחוזי נכות נוספים בגין בעיות אורטופדיות מבהירה הנתבעת, כי אינה יכולה להיות חשופה לדרישת ו/או תביעת המל"ל וזאת על מנת למנוע סיכונים מהנתבעת ולכן מבקשת את ניכוי החלק היחסי אך טוענת לניכוי מלא ולחילופין לניכוי יחסי, כאשר אם אנחנו מנכים את החלק היחסי עפ"י 15% נכות שהינה הנכות הרפואית הנפשית ובתוספת 10% נכות רפואית בגין שבר בעצם הסירה המיוחס לתאונה, מדובר ב- 22.5% שהינו 51% מתוך הסכום האמור, דהיינו 51% מתוך 438,000 ₪, מדובר בסכום של 223,818 ₪, דהיינו לתובע יתרה שלילית והוא אינו זכאי לפיצוי.

 

לאור הטענות המתייחסות לחישוב 10% נכות אורטופדית בניכוי תגמולי המל"ל בנכות כללית פנה התובע וביקש את אישור ביהמ"ש למתן תגובה בנושא. עיינתי בתגובה מיום 5/1/06. עפ"י התגובה לא מונה מומחה בתחום האורטופדי בתיק זה וזאת לאחר שכב' ס. הנשיא בית נר מצאה שאין אפילו ראשית ראיה למינוי שכזה (על החלטתה לא הוגשה בקשת רשות ערעור) ומכאן שאין קשר בין הפגיעה בשורש כף היד ואירוע תאונה זו. טיעוני התובע בהקשר זה מוצדקים ואני מתעלם לחלוטין מהנכות האורטופדית כפי שנקבעה בנכות כללית ומוצא אותה בלתי רלוונטית לחלוטין לאירוע נשוא תאונה זו.

 

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את סיכומיהם ואת הראיות ואת עדות התובע שניתנה במסגרת ק.מ. מורחב ולאחר שהצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק על סמך ההסכמות הדיוניות, אני נותן בזאת את פסק דיני:

 

מדובר בתובע יליד 1968 אשר עבד עובר לאירוע התאונה כמלגזן במפעל זוגלובק. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 4/7/98. אירוע תאונה זו הסב אצל התובע טראומה נפשית עקב חבלה ומומחה שנתמנה מטעם ביהמ"ש הפסיכיאטר ד"ר אור קבע את נכותו וקשר את הקשר הסיבתי הרפואי בין תלונותיו ובין אירוע התאונה תוך התייחסות למצבו הרפואי הנפשי עובר לתאונה. אין מחלוקת כי לתובע היה עבר נפשי רפואי והדבר עלה הן מחקירתו בביהמ"ש, הן ממסמכים רפואיים שהוצגו והן מחוות דעתו של ד"ר אור.

 

הצדדים הסכימו על נכות רפואית בשיעור של 15% נכות נפשית, נכות שנראית לי הולמת ונכונה בנסיבות העניין אך כל צד פירש את המשמעות התפקודית של נכות זו בדרך שונה.

התובע טען לנכות גבוהה יותר בשיעור של 25% תפקודית ואילו הנתבעת טענה, כי הנכות צריכה להיות בשיעור של 10% בלבד.

 

עיון בכל החומר שהומצא לי הכולל את המסמכים הרפואיים, עדותו של התובע וחוו"ד המומחה וכן כמובן סיכומי הצדדים מביא אותי למסקנה שיש לפצות את התובע עפ"י 15% נכות תפקודית וכי נכותו הרפואית כפי שנקבעה והצדדים הסכימו לה חופפת את נכותו התפקודית.

 

אני מעמיד איפוא את הנכות התפקודית על 15% נכות וסבור בנסיבות העניין, כי יש הצדקה מלאה לתת לתובע פיצוי גם על בסיס אי כושר עבודה חלקי, על בסיס אחוזי נכות אלה עד מועד מתן פסה"ד.

 

לעניין השתכרותו של התובע, הצדדים חלוקים ביניהם ומכאן שבחנתי את נתוני השכר שהוצגו לי ואני מחליט בנסיבות העניין ולאור השתכרותו במפעל זוגלובק כמלגזן להעמיד את בסיס השכר לפיצוי על סכום של 5,000 ₪ נטו.

 

ההפסד איפוא לחודש הינו 15% מתוך 5,000 ₪, מדובר בהפסד של 750 ₪ לחודש.

 

ראשי הנזק המוכרים על ידי לפיצוי הם איפוא כדלקמן:

1.             כאב וסבל – עפ"י 15% נכות בתוספת ריבית והצמדה, ימי אשפוז ובניכוי גיל אם יש הצדקה לכך – 30,000 ₪.

2.             הפסד השתכרות בעבר – 3 חודשי אי כושר עבודה מלא,  מדובר בסדר גודל של 15,000 ₪. עד מועד מתן פסה"ד מדובר בפרק זמן של 87 חודש נוספים ומדובר איפוא בהפסד נוסף של 65,250 ₪ - סה"כ לעבר – 80,250 ₪.

3.             הפסד השתכרות לעתיד – על בסיס מקדם הוון עד גיל 67 של 221.8 עפ"י הפסד של 750 ₪ לחודש, מדובר ב- 166,350 ₪.

4.             הוצאות לעבר ולעתיד – בהתחשב בעובדה שהתובע יכול שייזקק לתרופות שחלקן אולי לא יהיה בסל עקב מצבו הנפשי ובהתחשב בצורך בנסיעות גלובלי –10,000 ₪.

5.             עזרת צד ג' לעבר ולעתיד – גלובלי 5,000 ₪. יש לזכור כי התובע היה ב- 3 חודשי אי כושר מלא ומדובר בנכות נפשית ולכן מצאתי לנכון לפצותו אם כי מדובר בסכום המתבסס בעיקר על העבר.

 

סה"כ הפיצוי הינו: 291,600 ₪ ובתוספת אגרת בימ"ש, יעמוד הסכום לפיצוי על 300,000 ₪.

 

מתוך הסכום האמור יש לנכות את החלק היחסי בשיעור 15% בלבד מתוך תגמולי המל"ל המשולמים לתובע במסגרת נכות כללית.

בחנתי את כל טענות הצדדים בהקשר זה. הדרישה להורדת כל סכום תגמולי המל"ל נדחית לחלוטין על ידי וכן הדרישה להפחית מחצית מתגמולי המל"ל תוך שימוש ב- 10% נכות אורטופדית.

עלי להדגיש כי לא נראה סביר גם לנכות את כל תגמולי המל"ל בגין נכות כללית ובאותה נשימה לטעון, כי לתובע נותרה נכות תפקודית שולית.

בפועל יש לנכות את החלק היחסי עפ"י 15% נכות כפי שהכריע ביהמ"ש.

מאחר והנתבעת חוששת מתביעות שיבוב של המל"ל, אני מבהיר בזאת, כי זו הנכות היחידה הקשורה בתאונה עפ"י פסה"ד וכל נכות אחרת דוגמת נכות אורטופדית או א.א.ג. אינה קשורה בתאונה זו ואין לנכות בגינה דבר.

 

התובע בסיכומיו התייחס לכך שלמעשה הנכות הנפשית מהווה 54% מסך הנכויות ולכן נכון לקחת מחצית מהנכות לאור קביעת המומחה, דהיינו 27% ומדובר בהפחתה של סכום של 113,855 ₪. חישוב זה נמצא על ידי סביר ומתקבל על דעתי.

מכאן איפוא שמסכום של 300,000 ₪ שנפסקו לתובע, אני מפחית 113,855 ₪ ומכאן שהסכום הנותר לפיצוי הינו 186,145 ₪ ובעיגול 186,200 ₪.

 

לסכום האמור יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 11% + מע"מ.

 

לאור העובדה שהצדדים השכילו לסיים את התיק עפ"י המלצת ביהמ"ש ועפ"י הסכמות דיוניות וללא צורך בשמיעת עדים וחסכון בזמן שיפוטי, ניתן בזה פטור של שני שליש מגובה יתרת אגרת ביהמ"ש החלה וזאת לאחר שרק התובע העיד בביהמ"ש.

 

5129371

54678313

את הסכום האמור עפ"י פסה"ד יש לשלם תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.