פגיעה בשמיעה – תביעה מול משרד הביטחון

בתי המשפט

פסק דין

כללי:

2.                   המערער גויס לצה"ל בשנת 1991, השתחרר בשנת 1994, וכבר ב-95' גויס למשטרה שם הוא משרת עד היום.

3.                   לטענתו הוא נחשף לרעשים במהלך השירות, והם פגעו בשמיעתו.

4.                   אל הודעת הערעור מ-2.11.06 הוא  צרף תצהיר שבו הוא טוען כי הוא שרת בחיל הצנחנים והיה חשוף לרעשים ומטווחים. לאחר מכן שרת במשטרת ת"א ועבר לתחנת זבולון, ובמהלך שירותו היה חשוף לרעש של מכשירי קשר טלפוני ומטווחים בתדירות של אחת לכמה חודשים.

4.         המערער הגיש תביעה ב-13.4.05 אל ק. התגמולים בעניין הנ"ל, וקצין התגמולים ב-22.10.06, קבע כי הפגיעה בשמיעתו של המערער באוזן ימין, החמירה חלקית בתקופת שירותו ועקב שירותו במשטרה,  כאשר מדובר רק בהחמרה בשיעור 50% מדרגת הנכות הכוללת.

5.         עוד הודיע ק. התגמולים באותה החלטה כי וועדה רפואית אשר התכנסה ביום 7.2.06 קבעה כי לגבי אוזן שמאל לא נותרה נכות כלל וכלל.

6.         המערער טוען כי החלטת ק. התגמולים שקבעה החמרה באוזן ימין רק בשיעור 50%, הינה מוטעית ומכאן הערעור  שהוגש ב-2.11.06. במילים אחרות, הערעור מכוון  אך ורק לאוזן ימין.

7.         בתאריך 16.5.07, הודיע ק. התגמולים למערער כי לאחר שקיבל חוות דעת מטעמו של ד"ר נכטיגל, הוא פעל עפ"י סע' 35 לחוק הנכים, ראה בחוות הדעת של ד"ר נכטיגל "ראיה חדשה", דן מחדש בתביעתו של המערער ולאחר בדיקה מדוקדקת ומחודשת של כל החומר, הגיע למסקנה כי המערער אינו סובל מרעש ומחבלת רעש אלא אך ורק בליקוי שמיעתי תחושתי עצבי קל בתדרים הגבוהים בשתי האוזניים, כל אלה לדעתו של ק. התגמולים, אינם מהווים נכות ואינם קשורים לעבודה במשטרה. על כן, ק. התגמולים ביטל את החלטתו הקודמת החל מיום 16.5.07.

8.         נזכור כי ב-22.10.06, הודיע ק. התגמולים למערער, כי הפגיעה בשמיעה באוזן ימין החמירה חלקית ונקבעה לו נכות עבור חבלה אקוסטית המלווה ברעשים תמידיים באוזן ימין בשיעור 10%, אולם משום שק. התגמולים הכיר רק במחצית הנכות ע"ח השירות, נקבעו לו 5% נכות.

דיון:

9.         ק. התגמולים טוען בסיכומיו כי יש לקבל את חוות דעתו של ד"ר נכטיגל שקבע עפ"י ניסיונו ומומחיותו כי ליקוי שמיעה וגם טנטון נגרמו בשנים הראשונות לחשיפה לרעש מזיק, ומשום שתלונות המערער מופיעות לראשונה רק לאחר 9 שנים לאחר התחלת החשיפה, הרי שאין לקשור אותם בקשר של גרימה או החמרה לתנאי השירות, מה גם שבדיקות שמיעה שנעשו למערער במשך מספר שנים מבססות את קביעתו.

10.        כאמור ק. התגמולים הסתמך על חוות דעתו של ד"ר נכטיגל וקבע כי מדובר בירידת שמיעה קלה תחושתית עצבית בסף השמיעה, שאיננה מהווה נכות ופעל כאמור עפ"י סע' 35 וביטל את ההכרה הקודמת.

11.        אין מחלוקת בין הצדדים כי המערער נחבל בתאונת דרכים בשנת 2000 ומן הסיכומים ניתן להבין כי ליקוי השמיעה עפ"י ד"ר נכטיגל יכול היה להיגרם כתוצאה מאותה תאונה אז נפגע המערער בגולגלתו ואמנם ד"ר נכטיגל איננו שולל את האפשרות כי הירידה הקלה בסף שמיעתו של המערער בשתי אוזניו, בתדרים שמעל לסף הדיבור נגרמה כתוצאה ובעקבות התאונה שעבר בשנת 2000 וזה במסגרת תפקידו כאיש ביטחון.  כמו כן ד"ר נכטיגל אינו שולל קשר בין הירידה בשמיעה לבין אפשרות שהמערער סבל ממחלות בילדותו.

אישור על תאונת הדרכים מוצאים אנו בתיק הרפואי, ושם נאמר כי המערער נפגע ברגל ימין, סבל מסחרחורת וכאב ראש. הגיליון הרפואי של ביה"ח רמב"ם הוא מיום 4.6.00.

12.        בבדיקת שמיעה מיום 19.9.04, נראית במפורש ירידת שמיעה בטונים הגבוהים בין התדרים 2000 הרץ והלאה. אז התלונן המערער על צפצופים (טנטון באוזניו). נדגיש כי פרופ' גולדץ מומחה לא.א.ג במכתבו מיום 16.1.06, קובע במפורש כי המערער סובל מליקוי שמיעתי, תחושתי עצבי וצדדי מימין מעבר ל-2000 הרץ ומשמאל מעבר ל-3000 הרץ.

13.        בישיבת וועדה רפואית מיום 7.2.06, כותבת הוועדה כי המערער נחבל בצווארו מ"מכת שוט" בתאונת דרכים, וניתן לפחות חלקית לייחס חלק מליקוי השמיעה לא רק כתוצאה מחשיפה לרעש, אלא גם לתאונה.

14.        לא נראה לנו כי יש מקום לאמץ את חוות דעתו של ד"ר נכטיגל השוללת מכל וכל קשר בין השירות לבין הפגימה. גם הוועדה הרפואית וגם ק. התגמולים הכירו בתחילה בקשר של החמרה. הוועדה הרפואית שישבה לדון בעניינו של המערער, לא ידעה לחלק את הממצא באוזן בין תאונת הדרכים ובין תנאי השירות, וקבעה כי שני הדברים יחדיו יכלו להוביל לפגימה.

15.        התאונה משנת 2000, שאין חולק כי ארעה, לא גרמה למערער להתלונן או לפנות לרופא

בעניין זה ואפילו אם פנה לרופא, הרי המערער התגייס בשנת 95' למשטרה והתאונה ארעה תוך כדי השירות.

16.        בין אם התאונה משנת 2000 תרמה תרומה מזיקה לשמיעה, ובין אם לאו, הרי המערער היה אז בשירות במשטרה,  ולכן רק מסיבה זו היה מקום להכיר בפגימה באוזן כגרימה.

מסקנה:

17.        בהסתמך על החומר שהוצג בפנינו ועל סיכומי הצדדים, אנו מחליטים לאמץ את חוות דעתו של ד"ר ברוורמן, מומחה מטעם המערער, וקובעים כי הפגיעה בשמיעתו של המערער ארעה כתוצאה מחשיפה לרעש בעת השירות, והמערער סובל מנזק סימטרי בשתי אוזניו. על כן גם הטנטון וגם הירידה בשמיעה, נגרמו עקב השירות.

18.        אנו מקבלים את הערעור. וועדה רפואית תקבע את אחוזי נכותו של המערער.

19.        המשיב יישא בהוצאות רופא המערער ובשכ"ט בסך 2,000 ₪.