פסק דין נגד חברת ביטוח בגין תאונת דרכים

 

תא (חי') 19236/05 נ' מנורה חברה לביטוח בע''מ

 

בתי המשפט

 

 

 

פסק דין

 

1.         התובע יליד שנת 1981, נפגע ביום 22.4.05 בתאונת דרכים כשהוא בן 23 שנה.

            המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת הנזק בלבד.

2.         פסק הדין יינתן על סמך חומר הראיות שהוגש לתיק ללא חקירות, בהתאם להסכמת הצדדים.

3.         הנכות הרפואית

בעקבות התאונה פנה התובע לבית חולים, ובבדיקה אובחן אצלו פצע קרוע בגודל של כ-10 ס"מ בקידמת קרסול שמאל עם סימני לכלוך שחור. הוא אושפז עד ליום 24.4.05, ובמהלך האשפוז עבר ניתוח של הטריית הפצע ותפירתו. לאחר מכן הוא הופנה לטיפולי פיזיוטרפיה והיה במעקב רפואי כעולה מהתיעוד הרפואי שהוגש על ידו.

4.         ד"ר קליגמן שמונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, בדק את התובע וקבע כי לא נותרה אצלו נכות רפואית צמיתה בתחום האורטופדי כתוצאה מהתאונה. עוד ציין בחוות דעתו כי לא מצא אצל התובע הגבלה בתנועות קרסול שמאל או קיפוח נוירולוגי.

לעניין הצלקות – המומחה איבחן בקדמת הקרסול צלקת אלכסונית באורך 4 ס"מ, רוחב 4 מ"מ ומעט כהה, וצלקת בצורת מלבן ברוחב 5 ס"מ ובגובה 3 ס"מ, בעלת גוון כהה שאינה דבוקה לעור, ובעניין הצלקות הנ"ל הוא קבע בחוות דעתו כדלקמן:

 

"הצלקות הודגמו רגישות, מכאיבות ומכוערות בצורה קלה ביותר.

 

מיקום הצלקת בגובה מפרק הקרסול גורם לרגישות קלה למגע מקומי כולל לנעלים גבוהות או כל לחץ מקומי.

 

לפיכך הנני קובע שנשארה נכות אסטטית בגובה של 5% לפי מחצית סעיף 75 (1) ב'".

         

5.         הנכות התפקודית

 

ב"כ התובע טען כי לנכות האסטטית שנקבעה כאמור, השלכה משמעותית על תפקודו של התובע, שכן, אין הוא מסוגל לנעול נעליים סגורות או גבוהות דבר המגביל אותו בתפקוד, בנוסף להגבלות בעמידה ממושכת, בהפעלת כח ובנשיאת משא. על כן הוא ביקש להעמיד את נכותו התפקודית על שיעור של 10%.

 

לעומתו, טענה הנתבעת כי הנכות שנקבעה במישור האסטטי הינה חסרת השפעה על כושר עבודתו של התובע ו/או על תפקודו, תוך שהיא מפנה לקביעתו של ד"ר קליגמן כי המדובר בצלקות הרגישות והמכאיבות בצורה קלה ביותר. בנוסף, טענה הנתבעת כי התובע חזר לתפקד בצורה מלאה לאחר התאונה, ולתמיכת טענתה צירפה דו"ח חקירה ממנו עלה כי התובע החל ללמוד משחק בסמוך לאחר התאונה, תוך שהוא נוסע 3 פעמים בשבוע מהקריות לרמת גן, וכי הפסיק את לימודיו בשנה השלישית ללא כל קשר לתאונה. במקביל ללימודיו, מזה כשנה וחצי, החל התובע לעבוד כמנהל משמרת בחנות הבגדים FOX, עבודה הכרוכה בעמידה והליכה ממושכת, והיא מתבצעת במשמרות של 7-8 שעות מדי יום. בנסיבות אלה טוענת הנתבעת, כי טענתויו של התובע במישור התפקודי אין להן כל אחיזה במציאות ויש לדחותן.

 

6.         לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בעניין זה, הגעתי למסקנה כי לא ניתן לשלול לחלוטין קיומה של השלכה תפקודית של הנכות האסטטית שנקבעה לתובע, על תפקודו ועל כושר עבודתו, לאור מיקומה של הצלקת בגובה מפרק הקרסול, הגורמת לרגישות - אם כי קלה כדברי מומחה בית המשפט - למגע מקומי או כל לחץ מקומי. אמנם, ייתכן ועקב גילו הצעיר של התובע ורצונו להבטיח לעצמו מקור פרנסה יציב, מגבלה זו אינה מקבלת ביטוי מיידי, אך לא ניתן לשלול מעל הפרק הווצרותה של מגבלה כזו בעתיד, וזאת גם בשים לב לכישוריו של התובע – כפי שיפורט להלן - ולמגוון העבודות בהן יוכל להשתלב. בעניין זה ברצוני לציין כי החקירה שבוצעה על ידי הנתבעת התבססה על סיפור כיסוי שלפיו הוצעה לתובע עבודה בתחום המשחק. אין ספק כי כל אדם בגילו של התובע ועם השאיפות שלו

בעולם המשחק, היה מציג את עצמו כאדם בריא ללא כל מגבלה, ומשכך, לא יכלתי לייחס לתשובותיו לחוקר משקל מכריע לצורך הסקת מסקנה לעניין כושרו התפקודי.

 

אי לכך, הנני סבורה כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור של 5%, הזהה לנכותו הרפואית.

                       

7.         ראשי הנזק

 

כאב וסבל

 

הצדדים מסכימים כי בנסיבות המקרה, יש לפסוק לתובע את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה 2 (ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, קרי 10% בתוספת שני ימי אשפוז, על כן הפיצוי המגיע לו תחת ראש נזק זה מסתכם בסך של 17,400 ₪.

 

8.         הפסד השתכרות לעבר

 

התובע סיים 11 שנות לימוד ללא תעודת בגרות מלאה. לאחר שחרורו מצה"ל עבד בעבודות פיזיות.

 

עובר לתאונה עבד התובע כמאבטח למשך כחמישה חודשים, ולאחר מכן ועד לתאונה, עבד כמחסנאי בחנות רהיטים למשך תקופה של שנה וחצי, והשתכר בממוצע סך של כ-3,400 ₪ לחודש נטו. בעקבות התאונה נאלץ לעזוב את העבודה הנ"ל לדבריו.

 

בעקבות התאונה היה התובע בחופשת מחלה עד ליום 15.7.05 על פי התיעוד הרפואי שהוגש, דהיינו תקופה הקרובה לשלושה חודשים. על כן, הנני מעמידה את הפיצוי שלו בגין תקופה זו במעוגל על סך של 9,000 ₪.

 

זמן מה לאחר התאונה, החל התובע לעבוד כמנהל משמרת בחנות FOX כפי שעולה מדו"ח החקירה שהוגש על ידי הנתבעת. עובדה זו לא הוזכרה כלל בסיכומיו של התובע, ומן הסתם לא צורפו תלושי שכר המעידים על גובה השתכרותו. במצב דברים זה, ולאור הסתרת מידע רלוונטי לתקופת העבר, לא מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי מעבר לסכום של 9,000 ₪ המוזכר לעיל, והנני מקבלת בעניין זה את טענת הנתבעת ולפיה יש לזקוף מצב זה לחובתו של התובע, וכי יש להניח כי שכרו כיום גבוה באופן משמעותי משכרו עובר לתאונה.

 

9.         הפסד השתכרות לעתיד וזכויות סוציאליות

 

 

כפי שציינתי לעיל, שוכנעתי כי לפגיעה שנגרמה לתובע בעקבות התאונה, תהיה השפעה על תפקודו ועל כושר השתכרותו בעתיד, וזאת בשים לב למיקום הפגיעה כמתואר לעיל, המגביל את התובע בבחירת הנעלה, וכפועל יוצא מכך, בבחירת אפשרויות עבודה בעתיד. יוזכר כי התובע הינו בעל השכלה של 11 שנות לימוד, על כן, אפשרויות העבודה שבפניו מצומצמות הן, ויש להניח כי תהיינה כרוכות בעבודות פיזיות.

 

גם אם יבחר התובע בתחום המשחק, תחום בו טרם השלים את לימודיו כאמור, אז יש להניח כי הפגיעה הנ"ל לרבות הצלקת שנותרה ברגלו, תהיה לה השלכה גם על תפקודו בתחום זה.

 

בשל האמור לעיל, העמדתי את נכותו התפקודית של התובע בעקבות התאונה על שיעור של 5% ( ראה סעיף 6 לעיל ).

10.        עם זאת, אינני סבורה בנסיבות המקרה שבפנינו כי יש לחשב את הפסד השתכרותו של התובע לעתיד על פי חישוב אריתמטי, לאור העובדה כי התובע עובד היום במקום מסודר ומשתכר שכר מלא כפי שניתן להניח, וייתכן אף שכר העולה על שכרו עובר לתאונה  ( ראה פסקה אחרונה בסעיף 8 לעיל ). 

 

כמו כן, אינני מקבלת את טענת ב"כ התובע כי יש לחשב את הפסדיו של התובע לעתיד, בהתבסס על השכר הממוצע במשק, שכן, התובע עבד עובר לתאונה כמחסנאי למשך תקופה של כשנה וחצי, ודי בתקופה הנ"ל בכדי להוות בסיס לחישוב שכרו. בנוסף, הדרישה להעמיד את שכרו על גובה השכר במשק, אינה תואמת את כישוריו של התובע.

 

11.        אי לכך, בשים לב, בין היתר, לגובה השתכרותו של התובע עובר לתאונה, לשיעור נכותו התפקודית, ולעובדה כי הינו עובד היום במשרה מלאה ומשתכר שכר מלא, הנני פוסקת לו פיצוי גלובלי לעתיד בסך של 30,000 ₪.

 

12.        לעניין תנאים סוציאליים- לא מצאתי לנכון בנסיבות המקרה שבפנינו, ולאור העובדה שהתובע הסתיר מעינינו את גובה השתכרותו להיום, ואת התנאים להם הוא זוכה במקום עבודתו החדש, לפסוק לו פיצוי תחת ראש נזק זה.

 

13.        עזרת צד ג'

             

התובע היה בחופשת מחלה בעקבות התאונה לתקופה של כשלושה חודשים, ומקובלת עלי טענתו, לאור מהות פגיעתו ואופייה ( פצע בגודל של כ-10 ס"מ בקרסול ), כי בתקופה הנ"ל הוא נזקק לעזרת הזולת לרבות עזרה מבני משפחתו.

 

אשר על כן, הנני פוסקת לו פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר בסך של 3,000 ₪.

 

            באשר לעתיד – לא שוכנעתי כי הוא יזדקק לעזרה כנ"ל בעתיד הן לאור העדרה של נכות אורטופדית בקרסול, והן לאור הנכות התפקודית המזערית שהותירה אצלו התאונה.

 

14.        הוצאות

 

            התובע נזקק לטיפולים רפואיים כעולה מהתיעוד שצורף לסיכומיו.

 

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בעניין זה, ועיינתי בקבלות שצורפו לסיכומיו, הנני פוסקת לתובע פיצי כולל בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד בסך של 3,000 ₪.

 

15.        לאור כל האמור לעיל, הנני מחליטה לקבל את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 62,400 ₪, וכן אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

5467831

ניתן היום ג' ב אדר ב, תשס"ח (10 במרץ 2008) בהעדר הצדדים. המזכירות תדאג לשלוח פסק דין זה  לב"כ הצדדים.